מהו דיכאון


2 דקות קריאה

דיכאון – המחלה והזכויות


דיכאון (Depression) היא הפרעת נפשית נפוצה מאוד בעולם המערבי. שיעוריה הולכים וגוברים בעולם במשך השנים האחרונות. ההפרעה באה לידי ביטוי גם על ידי שינויים נוירו-פיזיולוגיים במוח, גם בתפקוד הפיזיולוגי וגם על ידי ביטויים נפשיים.

תסמינים נפשיים וקוגניטיביים של דיכאון

  • רגשות שליליים כלפי אחרים וכלפי עצמי

  • עצבות, רוגז, התפרצויות זעם

  • חוסר אושר

  • הערכה עצמית נמוכה

  • תיעוב עצמי

  • רגשות אשמה

  • פחד ובושה מפני תגובת החברה ("אות קלון")

  • שקיעה אל תוך ייאוש ועצבות עמוקים

  • אובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים

  • ירידה קשה במצב הרוח במשך שבועיים לפחות

  • תחושת אובדנות

  • תפיסת עולם פסימית

  • קושי בחשיבה לטווח רחוק

  • שיפוט לקוי של המציאות

  • ירידה בריכוז ובזיכרון והופעת בעיות קשב וריכוז

  • חוסר מוטיבציה וכוח לעבוד ולפעול להתקדמות

  • חוסר מסוגלות עצמית וכוחות נפשיים להתמודד עם קשיים

תסמינים פיזיולוגיים של דיכאון

  • הפרעות שינה ונדודי שינה

  • הפרעות אכילה ושינוי במשקל הגוף (ירידה או עלייה בתיאבון ובמשקל)

  • הפרעות במערכת העיכול (שלשולים או עצירויות)

  • רתיעה ממגע פיזי

  • תחושת עייפות וחולשה

הדיכאון הנו תופעה עולמית ושיעור הסובלים ממנה משתנה בהתאם למקום הגאוגרפי. בעוד הממוצע העולמי עומד על 4.4% הסובלים מההפרעה, בישראל סובלים ממנה כ- 5.5% מכלל האוכלוסייה, והשיעור בקרב נשים גבוהה מאשר בקרב גברים. כ- 16% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון מסוג כלשהו במהלך חייהם.

הדיכאון היא הפרעה נפשית מעיקה, שעשויה לפגוע באיכות החיים. כ-60% מניסיונות ההתאבדות נובעים מדיכאון.

המאפיינים פוגעים ביכולת התפקוד בכל תחומי החיים ובעבודה בפרט, ואלו הסובלים מדיכאון עלולים לאבד את מקום עבודתם בשל היעדרות מסיבית ותפקוד ירוד. במידה שהפרעת הדיכאון פוגעת בתפקוד וביכולת העבודה, האדם הסובל ממנה זכאי לזכויות מהמוסד לביטוח לאומי, תלוי בסוג הדיכאון ובחומרתו.

סוגי דיכאון

  • דיכאון קליני (מג'ורי): דיכאון "קלאסי". כולל חווית עצב גדול ומצב רוח ירוד במהלך רוב היום וכמעט כל היום וסימפטומים המאפיינים דיכאון, לפחות במשך שבועיים ברציפות. האבחון הוא על ידי חמישה סימפטומים לפחות של דיכאון.

  • דיסתימיה (דכדוך, עגמומיות): מצב בו אין דיכאון קליני של ממש, אך במשך שנתיים החולה בעל מצב רוח ירוד במשך רוב הזמן ולא עוברת תקופה של כחודשיים בה אינו מרגיש כך.

  • דיכאון מינורי: שבועיים בהם מופיעים סימפטומים של דיכאון, אך לא מספיק סימפטומים כדי לאבחן כדיכאון קליני.

  • דיכאון עקב מחלות נפשיות: למשל אפיזודה דיכאונית שמתרחשת כאשר מחלת הסכיזופרניה נמצאת בנסיגה או כחלק מהפרעה דו קוטבית בה האדם חווה התרוממות רוח והתלהבות לאחר מכן דיכאון.

  • דיכאון עקב מחלה פיזיולוגית: נובע ממחלות שאחת מתופעות הלוואי שלהם הוא דיכאון.

  • דיכאון עקב שימוש בסם: למשל בתהליכי גמילה מסמים כגון אלכוהול, קוקאין, הירואין ועוד.

זכויות נפגעי דיכאון

חלק מהסובלים מדיכאון אינם מסוגלים לעבוד מספיק כדי להתפרנס, ולכן הם זכאים לקצבת נכות או גמלאות אחרות/נוספות, בשל אובדן כושר עבודה. ניתן לקבל קצבת נכות במקרים אלו, במידה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בדיכאון כ"נכות נפשית", לפי הקריטריונים הקבועים בחוק.

לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי, במקרה של הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות תלויות דחק, הפרעות אכילה והפרעות סומטופורמיות (הפרעות נפשיות המתבטאות בתסמינים גופניים), ניתן לקבל דרגת נכות נפשית.

קביעת דרגת הנכות

אחוזי נכות עקב הנכות הנפשית נקבעים על פי ליקוי שמייצג את מירב התסמינים של הדיכאון, ובחומרה המייצגת את מכלול התסמינים.

לדוגמה, מי שאצלו תסמיני הדיכאון נעלמים באופן חלקי או מלא, הסימנים הקליניים האפקטיביים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי והגבלה בינונית של כושר העבודה — דרגת הנכות שתיקבע לו תעמוד על 20%.

לעומת זאת, מי שאצלו המחלה פעילה, קיים צורך בהשגחה מתמדת או אשפוז פסיכיאטרי מלא, דרגת הנכות שתיקבע לו תעמוד על 100%.

ועדה רפואית – בריאות הנפש

על המבקש להיבדק על ידי גורם מקצועי בתחום בריאות הנפש (פסיכולוג, נוירו-פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי) כדי להעריך את דרגת הנכות. לאחר קבלת אישורים רפואיים מתאימים, יש להעביר אותם אל ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, בה ייקבע שיעור הנכות. בוועדה על המטופל להוכיח שמדובר בפגיעה תפקודית ממושכת, הפוגעת בכושר עבודתו.

אבחון ודרכי טיפול בדיכאון

אדם הסובל מדיכאון זקוק לטיפול נכון, ובהיעדרו יכולה ההפרעה להימשך תקופות ארוכות של שנים וחודשים. גם אם ההפרעה נעלמת לתקופה, לפי מחקרים קיים סיכוי גבוה, של כ-40% לחזרתה בלא טיפול מתאים.

לפני הטיפול בדיכאון מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר. קיימות דרכים שונות לטיפול בהפרעות דיכאון:

  • טיפול פסיכולוגי נפשי: טיפול שאינו מוגבל בזמן באמצעות שיחה. התמקדות במכלול חיי המטופל וחוויותיו. באמצעות הטיפול לומד המטופל לגלות את הגורמים הרגשיים והאישיותיים וההתמקדות היא במקור הסבל.

  • טיפול תרופתי: טיפול בסימפטומים של המחלה על ידי תרופות.

  • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: טיפול ממוקד וקצר טווח הדורש השקעה רבה ועבודה עצמאית.

  • טיפול סוציאלי: טיפול באמצעות היבטים קונקרטיים יותר של החיים, כמו למשל התאמת הפרט וצרכיו למסגרת מגורים מסוימת, שילובו בחברה באמצעות מועדונים שונים וכו'.

על מנת לוודא אם מדובר בדיכאון הפוגע בתפקוד עד כדי קביעת דרגת נכות, נדרש איש מקצוע (פסיכיאטר, פסיכולוג, רופא משפחה) שיבצע אבחון קליני. הפסיכיאטר מוודא מהי ההיסטוריה הרפואית והנפשית של הנבדק, שכיחות הסימפטומים, עוצמתם וזמן הימשכותם.