קשר סיבתי בתאונת עבודה, כיצד מוכיחים?


1 דקות קריאה

קשר סיבתי הוא מונח משפטי המשמש להטלת אחריות לנזק שנגרם לתובע על ידי הנתבע. במקרה של תאונת עבודה או מחלת מקצוע, העובד נדרש להוכיח באמצעות קשר סיבתי כי תנאי העבודה או התרשלות המעסיק גרמו לפציעתו.

 

תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיקו. תאונת עבודה לעצמאי, היא תאונה שהתרחשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. הגוף האחראי לשלם פיצויים עקב תאונת עבודה או מחלת מקצוע הוא המוסד לביטוח לאומי, ואף במקרים מסוימים, כאשר התאונה אירעה עקב רשלנותו של המעסיק, ניתן להגיש נגדו, במקביל למיצוי הזכויות מביטוח לאומי, תביעה לתשלום פיצויים.

 

אם הביטוח הלאומי יכיר באירוע שבמהלכו נפצע או חלה העובד כפגיעה בעבודה, ישולמו לנפגע דמי פגיעה בעקבות ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפסד ימי עבודה עד ל-91 ימים. שיעור התשלום של דמי פגיעה הוא 75% מהשכר הממוצע ברבע השנה שלפני התאונה.

 

במקרים שבהם נגרמו לעובד נכויות של ממש לאחר התאונה, העובד רשאי לבקש להופיע בפני ועדה רפואית של ביטוח לאומי, אשר תקבע את הנכות ממנה הוא סובל. הוועדה יכולה לקבוע נכויות זמניות או קבועות, אשר יזכו את הנפגע בקצבה חודשית או מענק חד פעמי, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו על ידה.

 

אחריות המעסיק בתאונת עבודה

 

כל מעסיק חייב לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע תאונות וסכנות במקום העבודה. עליו להנהיג שיטת עבודה בטוחה, לספק תנאי עבודה אופטימליים, ציוד מגן וכלי עבודה בטוחים לשימוש, עליו להזהיר את העובדים לגבי הסכנות הנובעות מאופי העבודה ולהדריך אותם כיצד להימנע מאותן סכנות, וכן לדאוג לפיקוח יעיל של תנאי הבטיחות בעבודה. כאשר מעסיק אינו נוקט בכללי הבטיחות וכתוצאה מכך העובד נפגע, הוא עלול להיות חשוף לתביעת פיצויים עקב עוולת הרשלנות והפרת חובתו כלפי העובד.

 

המטרה של הפיצויים בגין תאונת עבודה, היא להחזיר את העובד שנפגע למצב שבו הוא היה קודם הפגיעה, וכדי שתקום אחריות למעסיק בתאונת עבודה, נדרשת עילה משפטית מוכרת, כאשר העילה הנפוצה ביותר היא עוולת הרשלנות.

 

עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות מרכזיים: חובת זהירות, הפרתה והנזק שנגרם כתוצאה מכך. במסגרת יחסי עובד מעביד, קיימת חובת זהירות מושגית מתוקף יחסי העבודה. על כן, בתביעת נזיקין נדרש העובד להוכיח את קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית בעת התרחשות האירוע.

 

סטייה מהסטנדרט המצופה מהמעסיק בנסיבות המקרה עלולה לעלות לכדי רשלנות ולהטיל על המעסיק חבות בנזיקין כלפי עובד אשר נפגע כתוצאה מרשלנותו. ואולם כל תאונת עבודה שאינה נובעת מהתנהגות רשלנית של מעסיקו לא תזכה את העובד בפיצויים מהמעסיק.

 

הדרישה לקשר סיבתי קבועה בסעיף 64 לפקודת הנזיקין, כאשר קשר סיבתי בדיני נזיקין מתחלק לשני יסודות: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי, ושניהם צריכים להתקיים כדי להוכיח קשר ישיר בין התרשלות המעסיק לנזק שנגרם לעובד.

 

קביעת קשר סיבתי עובדתי

 

קשר סיבתי עובדתי מחבר בין כל שרשרת האירועים שהתרחשו החל מהתנהגותו והתנהלותו הרשלנית של המעסיק ועד לנזק שנגרם לעובד. הקשר העובדתי נבחן באמצעות מבחן הסיבה שבלעדיה אין, אשר באמצעותו, בית המשפט בבואו לקבוע אם התקיים קשר סיבתי, שואל האם אלמלא ההתנהגות הרשלנית של המזיק, היה נגרם לתובע הנזק. אם התשובה על כך היא שלילית ייקבע כי התקיים קשר סיבתי עובדתי.

 

כלומר, אם המעסיק לא היה מתנהג באופן שבו התנהג, לא היה נגרם נזק לעובד. כך למשל אם המעסיק היה דואג לשמור על סביבת עבודה בטוחה, לספק ציוד מגן ולפקח על כללי הבטיחות בעבודה, התאונה שבגינה נפצע העובד הייתה יכולה להימנע.

 

קביעת קשר סיבתי משפטי

 

לאחר שקבע בית המשפט כי קיים קשר סיבתי עובדתי, הוא עובר לבדוק האם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקול של סיבתיות משפטית, באמצעות שלושה מבחנים: מבחן הסיכון, מבחן הצפיות ומבחן השכל הישר.

 

מבחן הסיכון בודק האם הנזק שנגרם לעובד הוא מסוג הנזקים שמפניהם בא המחוקק להגן. על פי תוצאות מבחן זה, תוטל אחריות אם יתברר כי המחוקק התכוון להטיל אחריות בגין התנהגות מהסוג שהבילה לנזק. מבחן הצפיות בודק האם הנתבע היה צריך לצפות מראש באופן סביר כי התנהגות תוביל לנזק שנגרם לתובע, ומבחן השכל הישר מברר האם ההתנהגות הרשלנית של הנתבע גרמה עובדתית לנזק.